תכנון מעבדות לפי רמות בטיחות ביולוגית – מהערכת סיכונים ועד מפרט בינוי מלא
מהנדס שמתכנן מתקן מחקר ביוטכנולוגי מגלה לעיתים קרובות ששורה אחת ברשימת הפתוגנים משנה את כל תקציב הבינוי. כשצוות הפיתוח מוסיף תרביות תאים ממקור אנושי לצד וקטורים נגיפיים בריכוז גבוה, הדרישה ההנדסית מזנקת בבת אחת ומחייבת הפרדה תשתיתית קשיחה. רמות בטיחות ביולוגית הן מפרט בינוי הנדסי שלם ולא רק המלצה תפעולית, והן קובעות את זרימת האוויר ואת מעטפת האיטום לצד חלוקת החלל ומשטר הלחצים.
מניסיון של עשרות שנים בתכנון מתקנים מפוקחים אנחנו יודעים שלכל סיווג בטיחות יש השלכות הנדסיות ותפעוליות משלו. השאלה היא איך מתרגמים הערכת סיכונים של פתוגנים לתוכנית בינוי מעשית, מתי מעבדת BSL-2 צריכה שדרוג לעבודה במתכונת מחמירה יותר, ואיך מונעים תקלות תכנון יקרות במערכות האוורור וניהול הפסולת עוד לפני יציקת הבטון הראשונה.
טעות בסיווג רמת הבטיחות גוררת מחיר כבד בשלב המסירה. אם מתכננים חלל עבודה לפי הגדרות מקלות מדי, הרגולטור עוצר את פעילות המתקן ודורש פתיחה מחודשת של תקרות אטומות לצורך התקנת תעלות פליטה ייעודיות ומסנני HEPA. מנגד, החמרת יתר שלא לצורך מייקרת את עלויות ההקמה במאות אלפי דולרים ומעמיסה עלויות חשמל שוטפות על מערכות טיפול באוויר שאינן נחוצות לתהליך הביולוגי.
זמן קריאה – כ-11 דקות
עיקרי הדברים
- מה מגדירות ארבע רמות הבטיחות הביולוגית ואיך הן משפיעות על מפרט הבינוי
- איך מתורגמת הערכת סיכונים של פתוגנים לדרישות הנדסיות ולמסמך דרישות משתמש
- ההבדלים ההנדסיים בין מעבדת BSL-2, BSL-2+ ו-BSL-3 בלחצים, באוורור ובעלויות
- הציוד והתשתיות שמחויבות בכל מעבדת BSL-2, ממנדף Class II ועד אוטוקלב לעיקור פסולת
- תכנון זרימות, טיפול בפסולת ובקרת כניסה ככלים למניעת זיהומים צולבים
- ההבדל בין סיווג המנדף הביולוגי לבין רמת הבטיחות של המעבדה כולה
תוכן עניינים
- מהן רמות בטיחות ביולוגית וכיצד הן מוגדרות?
- כיצד קובעים את רמת הבטיחות הנדרשת לפי הערכת סיכונים?
- מה ההבדל בין BSL-1, BSL-2, BSL-3 ו-BSL-4?
- אילו סוגי מחקר מתבצעים במעבדת BSL-2 ומה מאפיין אותה?
- מתי נדרש סטנדרט של BSL-2+ וכיצד הוא משפיע על התפעול?
- במה שונה מעבדת BSL-2 ממעבדת BSL-3 מבחינת תכנון והנדסה?
- האם חובה להשתמש במנדף ביולוגי בעת עבודה במעבדת BSL-2?
- איזה ציוד ותשתיות נחשבים חובה במעבדת BSL-2?
- כיצד תכנון זרימות משפיע על מניעת זיהומים?
- איך מטפלים בפסולת ביולוגית וחדים במתקן?
- אילו דרישות שילוט ובקרת כניסה חלות על אזורים מפוקחים?
- איך נבדלת רמת BSL מהסיווג של מנדף ביולוגי?
מוצרים נבחרים
מהן רמות בטיחות ביולוגית וכיצד הן מוגדרות?
רמות בטיחות ביולוגית הן מערך מוגדר של תנאי בינוי, תשתיות הנדסיות, ציוד מגן ונהלי עבודה המותאמים לרמת הסיכון של הפתוגנים במתקן. השיטה המקובלת בעולם מחלקת את המעבדות לארבע רמות עולות, החל מ-BSL-1 המיועדת לחומרים בעלי סיכון אפסי ועד BSL-4 המיועדת לפתוגנים קטלניים חסרי מרפא. כל דרגה מציבה דרישות הכלה מבניות מחמירות יותר במטרה להגן על עובדי המעבדה, על הסביבה המיידית ועל הציבור הרחב.
הסיווג אינו נקבע אך ורק לפי שמו של המיקרואורגניזם, אלא משקלל את אופי הפעולות שעושים איתו. עבודה עם חיידק מסוים בנפח של מבחנה אחת מחייבת מעטפת פשוטה יחסית, אך תסיסה של אותו חיידק בביוריאקטור תעשייתי בנפח חמישים ליטר דורשת בקרות הנדסיות שונות לחלוטין. גם שיטות הערבוב, פוטנציאל פיזור התרסיסים והריכוז הסופי משנים את המשוואה ההנדסית מהיסוד.
כשניגשים לפרויקט מורכב של בניית מעבדה ביולוגית, הגדרת רמות הסיכון היא הצעד הראשון שעל פיו נקבע מערך החדרים. לפי הגדרות מכון ויצמן, התאמת המבנה לחומר הנחקר מונעת הדבקות תעסוקתיות ומאפשרת לעבוד בלי הפסקות. לכן, כל החלטה ארכיטקטונית נשענת על נתוני הבטיחות הראשוניים שהגדירו אנשי הביוטכנולוגיה ומנהלי הבטיחות של הארגון.
כיצד קובעים את רמת הבטיחות הנדרשת לפי הערכת סיכונים?
קביעת רמת הבטיחות נשענת על מתודולוגיה סדורה של הערכת סיכונים שבוחנת את מאפייני הפתוגן לצד הפעולות הפיזיות המתוכננות. בוחנים את דרכי ההדבקה האפשריות, כושר השרידות של הגורם הביולוגי במשטחים, רמת האלימות שלו והזמינות של חיסון או טיפול רפואי יעיל. אבל הנתונים הביולוגיים היבשים הם רק חצי מהתמונה.
החצי השני של הערכת הסיכונים מנתח את הפעולות המכניות בתוך האולם. מכשירי צנטריפוגה, מערבלי וורטקס, אמבטיות סוניקציה ומערכות פיפטציה מהירה מייצרים כולם אירוסולים זעירים הנישאים באוויר החדר. נתזים בלתי נראים אלה מגדילים את הסיכון לחשיפה נשימתית או למגע עם ריריות העיניים, ומחייבים תגבור של מערכות האוורור וההכלה המקומית.
הערכת סיכונים מקיפה מתורגמת ישירות למסמך דרישות המשתמש ההנדסי. מסמך זה מגדיר את מיקום הציוד הכבד, את כמות החלפות האוויר בכל שעה, ואת הצורך במערכות גיבוי חשמליות עבור מקררים ומנדפים. תכנון הנדסי אחראי יוצא לפועל רק אחרי שמהנדסי התהליך וממוני הבטיחות מיפו ואישרו את כל גורמי הסיכון.
מה ההבדל בין BSL-1, BSL-2, BSL-3 ו-BSL-4?
כל מדרגה בסולם הבטיחות הביולוגי מציבה גבולות הנדסיים הדוקים יותר בין החומר הפעיל לבין העולם החיצון. רמת BSL-1 מתאימה לעבודה עם חומרי מחקר בסיסיים שאינם גורמים למחלות בבני אדם בוגרים ובריאים, דוגמת זני אי-קולי בלתי מזיקים. התשתית כאן דורשת משטחי עבודה חלקים העמידים בפני כימיקלים, כיור נגיש לשטיפת ידיים ודלתות שניתן לנעול בסיום יום העבודה, ללא צורך במערכות אוורור ייעודיות מורכבות.
מעבר לרמת BSL-2 מכניס לתמונה מחוללי מחלות בדרגת סיכון בינונית המועברים בבליעה, במגע ישיר או בנתזים אל הריריות. סביבה זו מחייבת עבודה שגרתית בתוך מנדפי בטיחות ביולוגיים עבור כל פעולה המייצרת תרסיסים, לצד נהלים ברורים לסילוק פסולת זיהומית והגבלת גישה לאנשי צוות מורשים בלבד. רוב מעבדות האבחון הרפואי ומתקני הפיתוח הביוטכנולוגי בישראל פועלים ברמה זו.
ברמת BSL-3 הסיכון עולה מדרגה לעבר פתוגנים קטלניים הנישאים באוויר ועלולים לגרום לזיהומים נשימתיים חמורים, כדוגמת חיידק השחפת. כאן נדרשת מעטפת אטומה לחלוטין הכוללת ויסות לחץ שלילי קבוע של מינוס שלושים עד מינוס חמישים פסקל, זרימת אוויר חד-כיוונית, סינון כפול במסנני HEPA ודלתות כפולות במבנה של תא מעבר. רמת BSL-4 שמורה למחלות חשוכות מרפא כמו נגיף האבולה, ומחייבת בידוד פיזי מוחלט, מקלחות חיטוי כימיות ועבודה בחליפות לחץ חיובי עם אספקת חמצן עצמאית.
אילו סוגי מחקר מתבצעים במעבדת BSL-2 ומה מאפיין אותה?
מעבדת BSL-2 היא סביבת העבודה הנפוצה ביותר בתעשיית הפארמה ובמוסדות הבריאות עבור חומרים בעלי סיכון קליני מוגדר. במעבדות אלה חוקרים ומעבדים דגימות דם אנושי, נוזלי גוף, רקמות בלתי מקובעות ותרביות תאים ממקור ראשוני שעלולות לשאת נגיפים. עבודה שוטפת כזו כוללת גם אבחון שגרתי של חיידקי סלמונלה, סטפילוקוקוס עמיד לאנטיביוטיקה ונגיפי הפטיטיס מסוגים שונים.
המשמעות התכנונית היא הפרדה מוחלטת בין אזורי העבודה הרטובים לבין עמדות תיעוד ומחשוב. אסור בתכלית האיסור למקם עמדות כתיבה משרדיות או קלסרי נייר בסמוך לשולחנות שבהם נפתחות דגימות ביולוגיות פעילות. משטחי הנירוסטה או הטרספה חייבים להיות עמידים בפני חומרי חיטוי חריפים, כולל תמיסות מבוססות כלור ואלכוהול בריכוז של שבעים אחוזים.
הציוד המותקן במעבדה דורש התאמה מיוחדת למניעת התזות. צנטריפוגות מעבדתיות חייבות לכלול כוסות סגורות הרמטית הנפתחות אך ורק בתוך מנדף מוגן. כאן תכנון הנדסי מוקדם מונע מהעובדים לעשות קיצורי דרך שמסכנים את בריאותם.
עבודה שגרתית במעבדת BSL-2 מחייבת הפרדה בין אזורי העבודה הרטובים לעמדות התיעוד
מתי נדרש סטנדרט של BSL-2+ וכיצד הוא משפיע על התפעול?
המונח BSL-2+ אינו מוגדר כתקן רשמי בחקיקה היבשה, אך הוא מהווה פתרון מעשי ומקובל מאוד במתקני מחקר וייצור מתקדמים. הסטנדרט מיושם כשהחוקרים עובדים עם פתוגנים מרמת סיכון בינונית בריכוזים חריגים, או עם וקטורים נגיפיים בעלי פוטנציאל שכפול והחדרת גנים לתאים אנושיים, כמו לנטי-וירוס מהונדס. במצבים אלה קציני הבטיחות המוסדיים לא מסתפקים ברמת ההכלה הבסיסית של מעבדה רגילה.
לפי הנחיות אוניברסיטת בר-אילן ל-BSL-2+, המעבדה נשענת על תשתית בינוי של BSL-2 אך מאמצת נהלי עבודה מחמירים המזכירים סביבת BSL-3. הדבר מתבטא בחובת שימוש בחלוקים ייעודיים הנסגרים מאחור, כפפות כפולות והגנה נשימתית מותאמת. נדרשת גם בקרת כניסה אלקטרונית מוגבלת שמאפשרת גישה רק לעובדים שעברו הדרכה ספציפית ומבחן כשירות מעשי.
מבחינה הנדסית, אנחנו ממליצים לשלב במעבדות אלה ויסות לחץ שלילי מתון כדי להבטיח שאוויר לא ידלוף למסדרונות הציבוריים במקרה של תקלה. התקנת תא מעבר עם שתי דלתות משפרת את ההכלה באופן משמעותי. שדרוגים אלה מאפשרים עבודה בטוחה עם וקטורים ביולוגיים מתקדמים בלי להשקיע את התקציבים האדירים הנדרשים למתקן BSL-3 מלא.
במה שונה מעבדת BSL-2 ממעבדת BSL-3 מבחינת תכנון והנדסה?
המעבר ממעבדת BSL-2 למעבדת BSL-3 מהווה קפיצה הנדסית חדה שמשנה את כל מערכות הבניין. מעבדת BSL-2 מתבססת על הכלה מקומית בעמדת העבודה, בעוד שבמעבדת BSL-3 המבנה כולו מתפקד כתא הכלה אטום לחלוטין. אם במעבדה רגילה האוויר מוזן ומסוחרר בחלקו דרך מערכת המיזוג המרכזית, במתקן מתקדם כל נפח האוויר מוזרם פעם אחת בלבד ונפלט החוצה דרך מערך סינון ייעודי.
מערכת ה-HVAC של מתקן BSL-3 נדרשת לייצר משטר לחצים שלילי רציף ומפוקח בכל שעות היממה. כניסת האוויר נעשית דרך מערכת בקרת מבנה מתוחכמת המווסתת את המפוחים בדיוק של פסקל בודד, כדי לוודא שזרימת האוויר תנוע תמיד מהאזורים הנקיים לעבר האזורים בעלי פוטנציאל הזיהום הגבוה. האוויר נפלט תמיד דרך מסנני HEPA מסוג H14 בעלי יעילות לכידה של תשעים ותשעה נקודה תשעים ותשעה אחוזים, המותקנים בתוך מארזי סינון המאפשרים החלפה בטוחה בשיטת שקית אטומה.
איטום המבנה מחייב תכנון מדוקדק של חדירות הצנרת, התעלות וגופי התאורה בתקרה וברצפה. כל תפר בינוי נאטם בחומרים אלסטומריים עמידים לגז חיטוי מסוג מי חמצן מאודים (VHP). עלויות ההקמה והתחזוקה של מעבדת BSL-3 גבוהות פי ארבעה עד פי שישה בהשוואה למעבדת BSL-2 רגילה, ולכן כדאי לבחון את הצורך לעומק לפני שמחליטים על מפרט המתקן.
האם חובה להשתמש במנדף ביולוגי בעת עבודה במעבדת BSL-2?
העבודה במנדף ביולוגי אינה חובה גורפת לכל פעולה במעבדה, אך היא מחייבת בכל תהליך בעל פוטנציאל להיווצרות תרסיסים, נתזים או חלקיקים מרחפים. אם טכנאי מעביר נוזל בלתי מסוכן בצורה מתונה במבחנה סגורה, הוא יכול לעשות זאת על גבי שולחן העבודה הפתוח. אבל כשמסרכזים חומרים זיהומיים או מטלטלים אותם בחוזקה בוורטקס, וגם כשפותחים פקקי לחץ, ההכלה בתוך תא מוגן היא דרישה חד-משמעית.
לפי הנחיות שירותי בריאות הציבור לטיפול בדגימות ביולוגיות, דגימות קליניות שמייצרות תרסיס זיהומי חייבות להיות מטופלות בתוך מנדף בטיחות ביולוגי מסוג Class II. מנדף זה מגן בו-זמנית על העובד, על הסביבה ועל הדגימה עצמה באמצעות שילוב של וילון אוויר קדמי וסינון HEPA מלא. בעת בחירת הציוד עבור המתקן, כדאי לשלב מערכות מקטגוריית בטיחות אוויר נקי שנועדו לשמור על זרימה למינרית יציבה ועל אטימות גבוהה.
מיקום המנדף בתוך החלל המעבדתי קובע את מידת היעילות שלו במניעת תאונות. הצבת המנדף בקרבת דלת הכניסה, בסמוך לנתיב הליכה מרכזי או מתחת למפזר אוויר של מערכת המיזוג הורסת את וילון האוויר המגן עקב מערבולות מקומיות. מהירות הזרימה בווילון הקדמי עומדת על כחצי מטר בשנייה בלבד, ולכן משב רוח מקרי מאדם החולף במהירות עלול לשאוב פתוגנים החוצה אל חלל החדר.
איזה ציוד ותשתיות נחשבים חובה במעבדת BSL-2?
התשתית הפיזית במעבדת BSL-2 מתחילה ברציפות החומרים שמרכיבים את המעטפת. הרצפה חייבת להיות מסוג PVC מולחם או ציפוי אפוקסי רציף עם פנלים עגולים המטפסים על הקיר, ללא חריצים שבהם עלולים להצטבר נוזלים מזוהמים. ליד דלת היציאה מהמעבדה חובה להתקין כיור לשטיפת ידיים שמופעל בלי מגע יד, בחיישן או בדוושת רגל.
עמדת שטיפת עיניים לחירום חייבת להיות מותקנת בתוך החלל במרחק של לא יותר מעשר שניות הליכה מכל שולחן עבודה. חובה גם לתכנן פתרון מוגדר לעיקור של פסולת ביולוגית לפני הוצאתה מהבניין. אוטוקלב קיטור ייעודי המגיע לטמפרטורה של מאה עשרים ואחת מעלות צלזיוס הוא הפתרון המועדף לעיקור פסולת מוצקה ונוזלית עמוסה בחלבונים.
טעות נפוצה ברכש היא רכישת אוטוקלבים שולחניים קטנים ללא בדיקת תשתית הניקוז ואספקת החשמל במעבדה. מכשירי עיקור פולטים חום ולחות בכמויות משמעותיות, ואם מערכת ה-HVAC אינה כוללת פינוי חום מקומי, החדר מתמלא בעובש ובאדי קיטור המזיקים לציוד האלקטרוני הרגיש.
תשתיות חובה במעבדת BSL-2 כוללות רצפה רציפה, כיור ללא מגע יד ואוטוקלב ייעודי לעיקור פסולת
כיצד תכנון זרימות משפיע על מניעת זיהומים?
תכנון זרימות נכון הוא הבסיס למניעת זיהומים צולבים בין אנשים, חומרי גלם ופסולת רפואית. אנחנו בביופרמקס מגדירים בכל פרויקט הפרדה ברורה בין נתיבי התנועה הנקיים לבין נתיבי החומרים המזוהמים. נתיב שבו מועברות צלחות פטרי מוכנות לעבודה אינו יכול להצטלב עם הנתיב שבו מועברת פסולת ביולוגית לקראת עיקור.
המעבדה מחולקת לשלושה אזורי פעילות עיקריים בעלי הפרדה פונקציונלית. באזור השקט עומדים ארונות האחסון של מתכלים סטריליים ומקררי הדגימות, והאזור הפעיל מאכלס את מנדפי הבטיחות והאינקובטורים שבהם מטפלים בחומר ישירות. אזור השירות מיועד לאיסוף פסולת, לחיטוי ולכיורי שטיפה. סידור זה מונע תנועה מיותרת של אנשי צוות בזמן עבודה רגישה.
כיוון פתיחת הדלתות משפיע ישירות על בטיחות המעבר וההכלה. דלתות המעבדה חייבות להיפתח כלפי חוץ כדי לאפשר מילוט מהיר במקרה של שריפה או שפך ביולוגי, אך צריך לתכנן את המסדרון כך שכנף הדלת לא תפגע בעובדים החולפים במקום. שילוב חלונות שקופים בדלתות מונע התנגשויות ומאפשר מעקב חיצוני על המתרחש בפנים ללא צורך בכניסה מיותרת.
איך מטפלים בפסולת ביולוגית וחדים במתקן?
פסולת ביולוגית מחייבת טיפול קפדני, ומי שעובד ליד שולחן הניסוי ממיין אותה כבר במקור. פסולת מוצקה כגון כפפות, טיפים מפלסטיק וצלחות גידול נאספת בשקיות ייעודיות עבות בצבע צהוב או אדום המסומנות בסמל הביולוגי הבינלאומי. שקיות אלה נסגרות בצורה מאובטחת ועוברות עיקור באוטוקלב בלחץ של 1.2 בר למשך שישים דקות לפחות לפני פינוין כפסולת עירונית.
חפצים חדים כמו מחטים, להבי סקלפל, זכוכיות שבורות ומזרקים טומנים את הסיכון הגבוה ביותר לפציעות ולחדירת פתוגנים למחזור הדם. פריטים אלה מושלכים מיד למכלי פלסטיק קשיחים ובלתי חדירים הממוקמים בצמוד לעמדת העבודה בגובה העיניים. אסור בשום אופן למלא מכלים אלה מעבר לקו שלושת הרבעים המסומן על גבי המארז.
פסולת נוזלית המכילה תרביות תאים או נוזלי גוף מטופלת באחת משתי דרכים הנדסיות. במתקנים קטנים הנוזלים עוברים אינאקטיבציה כימית בעזרת אקונומיקה בריכוז סופי של עשרה אחוזים למשך חצי שעה לפחות לפני הזרמה לביוב. במתקני ייצור וביוטק בהיקף נרחב, השפכים מתנקזים בצנרת נירוסטה אטומה אל מערכת איסוף וטיפול תרמית מרכזית שמרתיחה אותם באופן מבוקר ורציף.
אילו דרישות שילוט ובקרת כניסה חלות על אזורים מפוקחים?
דלת הכניסה למעבדת BSL-2 מהווה את קו ההפרדה הפיזי והחוקי בין המרחב המשותף למרחב המפוקח. על גבי הדלת חובה להציב שילוט תקני בצבעי צהוב ושחור המציג את סמל הסיכון הביולוגי ואת רמת הבטיחות של החדר. השלט מפרט את שמות הפתוגנים הפעילים במעבדה, את ציוד המגן הנדרש לפני פתיחת הדלת, ואת מספרי הטלפון של מנהל המעבדה וקצין הבטיחות למקרה חירום.
בקרת הגישה מנוהלת באמצעות מערכות אלקטרוניות המונעות כניסה של עובדים בלתי מורשים ואורחים. כרטיס קרבה או סורק ביומטרי מבטיחים שרק אנשי צוות שקיבלו חיסונים מתאימים ועברו הסמכה רלוונטית יוכלו לפתוח את הדלתות. כשמתבצע ניסוי רגיש במיוחד, פקודה מרכזית נועלת אוטומטית את הדלתות לכניסה מבחוץ.
במתקנים הפועלים סביב השעון, מערכת הבקרה מתעדת כל כניסה ויציאה ביומן אלקטרוני מאובטח. תיעוד זה מהווה דרישת סף בביקורות של גופי איכות בינלאומיים כגון ה-FDA וה-EMA. המערכת מספקת תמונת מצב מדויקת על נוכחות עובדים בחלל בזמן אירוע חירום ומאפשרת תחקור מהיר במקרה של חשד לדליפת חומר ביולוגי.
איך נבדלת רמת BSL מהסיווג של מנדף ביולוגי?
חוסר הבנה נפוץ בקרב מנהלי רכש הוא הבלבול בין רמת הבטיחות של המעבדה כולה לבין דרגת ההגנה של המנדף הבודד. רמת BSL של מעבדה מתייחסת לבינוי ולמערכות האוורור והלחצים, וגם לנהלים ולהכשרת הצוות. לעומת זאת, סיווג המנדף (Class I, II, או III) מגדיר את המבנה ההנדסי ואת אופן זרימת האוויר בתוך תא עבודה יחיד.
הימצאותו של מנדף Class II בתוך חדר אינה הופכת אותו אוטומטית למעבדה מאובטחת. המנדף מספק הכלה מקומית בעמדת העבודה בלבד, ואילו סיווב המעבדה נקבע ממכלול הגורמים ההנדסיים והתפעוליים הכוללים את מערכות האוורור, את נהלי העבודה, את הכשרת הצוות ואת משטר הניקיון והחיטוי. מנהל רכש שמזמין מנדף מתקדם אך משאיר את המעבדה בבינוי רגיל לחלוטין, קונה ציוד מצוין שאינו עומד בעומס הרגולטורי הנדרש.
ההתאמה בין סוג המנדף לרמת הבטיחות נעשית לפי אופי העבודה. מנדף Class I מגן על העובד ועל הסביבה אך אינו מגן על הדגימה, ולכן הוא מתאים לעבודה עם חומרים מזהמים שאינם דורשים סביבה סטרילית. מנדף Class II מגן על שלושת הצדדים יחד, והוא הסטנדרט לרוב העבודה במעבדות BSL-2 ו-BSL-3. מנדף Class III הרמטי לחלוטין עם כפפות מחוברות מיועד לפתוגנים בסיכון הגבוה ביותר, והוא מחייב תשתית פליטה ואספקת אוויר ייעודית.
סיווג המנדף ורמת הבטיחות של המעבדה הן שתי מערכות מדידה שונות המשלימות זו את זו
מוצרים נוספים שכדאי להכיר
שאלות נפוצות
תכנון מעבדה לפי רמות בטיחות ביולוגית הוא החלטה שמלווה את המתקן לכל אורך חייו, מיציקת הרצפה ועד ביקורת הרגולטור האחרונה. הגדרה מדויקת של רמת הסיכון בשלב המוקדם חוסכת עלויות הקמה ותחזוקה ומבטיחה סביבת עבודה בטוחה לצוות ולסביבה. צוות ההנדסה שלנו זמין ללוות כל פרויקט משלב הערכת הסיכונים ועד מסירת המתקן המאושר.